גשר האחווה הנו הגשר החמישי מכל שבעת הגשרים והגשר הראשון מתוך שלושת הגשרים הגבוהים. הגשרים הגבוהים מתייחסים יותר לעצמי הגבוה שלנו. לגילוי הרצונות הגבוהים שלנו, הייעוד שלנו וגם לתקשורת שלנו עם הסובבים אותנו על מנת להביא את הפוטנציאל והייעוד שלנו לידי מימוש בפועל.
הרבה פעמים אנחנו נוטים לפנות לכיוון הזה עוד לפני שהעמקנו באופן מספיק את הגשרים הבסיסיים. אילו הם בדיוק המקרים שבהם נראה שאנחנו מצליחים להגיע למקום שרצינו אולם באופן פתאומי הכל מתפספס, הרבה פעמים בשל אי השלמה עם העבר (גשר האהבה), מחויבות לא מספיקה (גשר ההגשמה), ספק (גשר היצירה) או אי לקיחת אחריות על הנושא (גשר הפעולה).
גשר האחווה קשור לצ'אקרת הגרון ולכן ברור שהוא קשור ליכולת שלנו לתקשר עם האנשים שסביבנו ועם אנשים בכלל. צבעה של צ'אקרת הגרון הוא תכלת.
כשאנחנו רוצים לממש את הפוטנציאל שלנו, את המשאלות והחלומות שלנו במרב המקרים נרצה להיעזר בבני אנוש. אילו יכולים להיות בני אנוש הקרובים אלינו, המשפחה, החברים אבל הרבה פעמים אילו יכולים להיות בני אנוש שאנחנו בכלל לא מכירים אישית.
התקשורת שאנחנו מדברים עליה בנושא מימוש הפוטנציאל והייעוד שלנו כוללת שתי יכולות:
רתימה: היכולת לרתום אנשים לרעיון ולרצון שלנו. היכולת לגרום לרצון שלנו להופיע כהזדמנות לאנשים שאתם אנחנו מדברים.
זיהוי ולקיחת הזדמנויות: יכולת זאת היא המשלימה לרתימה. זאת היכולת לזהות הזדמנויות שאנשים אחרים מגישים כמתאימות לנו ולקיחתן.
מודל שבעת הגשרים אני טוען ששתי יכולות אלו הן יכולות טבעיות שיש בכל אחד ואחת מאיתנו. אולם יש משהו שעוצר אותנו מלהביא את אותן יכולות לידי ביטוי.
החסם
כשהיינו תינוקות, פעוטות וילדים ממש קטנים (עד גיל 4 בערך) לא הייתה לנו שום בעיה לרתום את הסביבה שלנו לרצונות שלנו. לא הייתה לנו גם בעיה לנצל הזדמנויות שהושטו לנו. אילו יכולות שנולדנו איתן אבל עם הזמן אנחנו בחרנו לחסום אותן, אם זה כתוצאה מהתנסויות שלנו בבית, בגן, בבית הספר ובחיים בכלל ואם זה כתוצאה מהסיפורים (לדוגמה, כיפה אדומה) או ההפחדות שהפחידו אותנו (לא לקחת סוכריה מאדם זר).
חשוב להבין שהיכולת לרתום והיכולת לקחת הזדמנויות הן שני צדדים של אותו המטבע. זאת משום שהם מושפעות מהראייה שלנו על העולם. אם אנחנו חסומים ולא מסוגלים לקחת הזדמנות שמציעים לנו אז מבחינת הראייה שלנו גם האנשים שאנחנו רוצים לרתום חסומים ואז אנחנו לא מסוגלים לרתום אותם.
אתם לא יכולים להיות חשדנים כלפי כל הזדמנות עסקית שמציעים לכם ואז לצפות שאנשים יקבלו את ההצעה העסקית שלכם בקלות.
הדבר החשוב הנוסף שעלינו להבין זה שזו הייתה הבחירה שלנו לחסום את עצמנו. כאן אנחנו חוזרים לגשר הראשון, לגשר הפעולה, ללקיחת אחריות על הבחירות שלנו.
ומכיוון שזו הייתה הבחירה שלנו אנחנו יכולים גם לבחור במשהו אחר.
אבל מהו אותו החסם?
אני חושב שזה ברור כבר, החסם הוא פחד מפני אנשים אחרים. אנחנו פוחדים ממה שאנשים אחרים יאמרו עלינו, אנחנו פוחדים ממה שאנשים אחרים עלולים לעשות לנו, אנחנו פוחדים שירמו אותנו, פוחדים שירמסו אותנו ופוחדים שמה שנאמר ייתפס כטיפשי ויושם לקלס.
לפני מספר שנים השתתפתי, במסגרת עבודתי, בקורס לשפת גוף והעברת מצגות. זה היה מצחיק לראות את המנחה מנסה לתת לאחד המשתתפים טיפים בנושא שפת גוף כמו לדוגמה: “תסתכל על כל אדם מספר שניות". אנחנו אפילו סימנו לאותו משתתף מתי הוא הסתכל עלינו מספיק. אבל למרות שאותו משתתף הסתכל עליי בעיניים הייתה תחושה של קיר בינו לביני.
זה לא משנה כמה שפת גוף תלמדו וכמה טיפים תקבלו להעברת מצגות, למכירה או לפיתוי נשים (או גברים). כל עוד החסם הזה, הפחד מאנשים אחרים נשאר, הקיר הזה יישאר ושום דבר לא יעבוד.
תמיד תזכרו שלפני שאנחנו עושים עבודה חיצונית (שהיא חשובה מאוד) כדאי לעשות עבודה פנימית.
הגשר למעבר של מחסום הפחד מאנשים אחרים הוא גשר האחווה.
גשר האחווה
בואו נניח שקיימת אחווה של כל האנושות, אחווה שבה כל בן אנוש בכל העולם רוצה לממש את הפוטנציאל שלו, את רצונותיו ואת חלומותיו. אחווה שבו כל בן אנוש יש לו את הרצון הפנימי לעזור לבני האנוש האחרים למממש את הפוטנציאל שלהם, את הרצונות שלהם וחלומותיהם משום שהוא יודע שזה יאפשר גם לו לקדם את מטרותיו האישיות.
נניח שקיימת אחווה כזאת, איך הייתם מתייחסים להזדמנויות שמציעים לכם אנשים? איך הייתם רותמים אנשים להזדמנויות שאתם מציעים?
הכל היה נראה אחרת, נכון? הייתם לוקחים הזדמנויות שיכולות להתאים לכם ללא כל חשש. הייתם רותמים בקלות אנשים אחרים למטרות שלכם.
העניין הוא שקיומה של אחווה כזאת הוא תפיסתי. הוא מציאותי בדיוק כמו האמונה שאדם לאדם חיה, שהחיים הם ג'ונגל ושאנשים רוצים לראות את הנפילה שלך.
אתם יכולים לבחור את התפיסה שלכם של המציאות, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לקחת אחריות על הבחירה שלכם (גשר הפעולה), ליצור את המציאות שאתם רוצים להתנהל בה (גשר היצירה) ולהיות מחויבים לאותה מציאות (גשר ההגשמה) וכמובן להשלים עם מה שהיה ולתת לדבר חדש להיכנס לחייכם (גשר האהבה).
רק כאשר אנחנו מגיעים לעבוד על שלושת הגשרים המתקדמים אנחנו מבינים עד כמה הם בנויים על שלושת הגשרים הבסיסיים ועל גשר האהבה.
איך לחזק את תפיסת האחווה האנושית: היכולת לנצל הזדמנויות שמגישים לנו ולרתום אנשים אחרים להזדמנות שאנחנו מגישים?
כאמור, גשר האחווה קשור לצ'אקרת הגרון. בנוסף לאימון אישי אנחנו יכולים להרחיב את יכולות האלו ע"י איזון צ'אקרת הגרון.
יש הרבה שיטות טיפול ועבודה על הצ'אקרות בכלל וצ'אקרת הגרןם בפרט להל”ן.
דוגמאות לשיטות כאלו:
אבנים וקריסטלים: אבנים שצבען תכלת
עבודה גופנית: שיטות מסאז' שונות (כמו שיאצו) עובדות על הצ'אקרות וניתן להיעזר בהן לאיזון צ'אקרת הגרון. גם אמנויות לחימה שונות או טכניקות תנועה שקשורות לאמנויות לחימה עובדות על הצ'אקרות.
טיפול בצבע: צ'אקרת הגרון מאופיינת בצבע התכלת. ישנן טכניקות שעושות שימוש בצבע על מנת לאזן את צ'אקרת הגרון. אם זה מדיטציה מודרכת שבה אנחנו "שואפים" את הצבע או שימוש בנרות צבעוניים.
תטא הילינג: בתטא הילינג ניתן לעבוד ישירות על צ'אקרת הגרון וניתן גם לשנות את האמונות שצברנו במשך השנים (ולעתים גם בגלגולים קודמים) של פחד מאנשים אחרים.
