שבעת הגשרים - גשר החוויה

זכויות שמורות לרונן מולדובן
 

לעומת שאר הגשרים שיכול להיות שנראים לכם מוכרים מדרכים ושיטות אחרות, גשר החוויה מהווה הסתכלות ייחודית של מודל שבעת הגשרים על הדרך שבה אנחנו מגיעים למימוש הפוטנציאל האישי שלנו ולפתרון אתגרים שאנחנו עומדים בפניהם בחיינו.

למעשה חמשת הגשרים שלפניו מהווים בסיס ל"חוויה" של גשר החוויה והגשר האחרון, גשר הרוח, עוסק בדרך שלנו לעבד את החוויה.
 

גשר החוויה עוסק בפרדוקסים של חיינו. אני טוען שכל הפרדוקסים שקיימים בחיינו נובעים מפרדוקס אחד שאני קורא לו פרדוקס חוסר הוודאות.
 

כמו בכל פרדוקס, גם בפרדוקס הזה ישנן שתי נקודות מבט או שתי אמיתות שמתנגשות ביניהן ולכאורה בלתי ניתנות לגישור: נקודת המבט הראשונה אומרת שאנחנו זקוקים לוודאות על מנת לשרוד בחיים ואילו נקודת המבט השנייה אומרת שככל שנחייה בחוסר וודאות גדול יותר כך היכולת שלנו למממש את הפוטנציאל שלנו ואת החלומות שלנו הרבה יותר גדול.
 

הרבה מהחלומות שלנו דורשים לוותר על הוודאות וזה לא משנה אם אנחנו רוצים להקים עסק משלנו או ליצור מערכת יחסים זוגית לחיים.
 

לפרדוקס זה ישנם דרכים שונות להופיע. והוא מופיע הרבה יותר פעמים ממה שאתם משערים, בחיי היומיום.
 

הנה מספר דוגמאות:

פרדוקס המומחה (או הידע): מצד אחד זה מאוד וודאי אם אני אחזיק את המומחיות בידיי, אבל מצד שני על מנת להתפתח עוד בחיים אני רוצה לשתף במומחיות שלי. אנשים שמחזיקים מומחיות רבה הרבה פעמים נתקעים על הפרדוקס הזה. לעתים הם יאמרו שאין להם את הכלים להעביר את הידע שלהם הלאה וזהו בדיוק המקום של הרצון בוודאות.
 

פרדוקס האינטימיות: מצד אחד זה מאוד בטוח לשמור על המקום הקטן הסודי שלי ומצד שני על מנת לפתח מערכת זוגיות בריאה אני רוצה להיחשף בפני בני זוגי בצורה הרחבה ביותר. אבל זה מאוד לא בטוח ולא וודאי: תמיד ישנו אותו המקום שאנחנו פוחדים שאם נחשוף אז בן זוגנו ינטוש אותנו. הנכונות להיחשף ולפתח אינטימיות עמוקה (ולא מדובר על סקס) היא הרבה פעמים החסם שבפניו עומדים בני זוג שכבר עברו כברת דרך ארוכה ופתאום "משהו לא עובד ביחסים".

דרך אגב פרדוקס האינטימיות הרבה פעמים חוסם אותנו גם ביצירת יחסים עמוקים וארוכי טווח עם חברים וידידים.

פרדוקס החשיפה: לחשוף את עצמך, את מי שאתה מול אוכלוסיה גדולה יוצר תחושה מאוד גדולה של חוסר וודאות. מצד שני זו הדרך היחידה לרבים מאיתנו על מנת להשיג את המטרות שלנו בחיים. אמנים, פוליטיקאים וכל אדם שרוצה להפוך לדמות ידועה בתחומו חייב להתמודד עם פרדוקס החשיפה.

פרדוקס העבודה בשיתוף או האצלת הסמכויות: אנחנו נתקלים בפרדוקס הזה כשאנחנו מתחילים לנהל אנשים אחרים או לשתף פעולה עם אנשים אחרים בצוות. זה הרבה יותר בטוח וושאי לעשות את הכל בעצמנו, אבל על מנת להתקדם במיוחד בתחום הקריירה אין לנו ברירה אלא להאציל סמכויות או לעבוד בשת"פ.

פרדוקס טובת היחיד מול טובת החברה: הדוגמה היומיומית היפה ביותר לפרדוקס הזה היא צומת בכביש שפקוקה מכל הכיוונים. אם אני עכשיו אעבור ברמזור אז אוכל להמשיך הלאה אולם מצד שני אני אתקע את התנועה החוצה. אם עכשיו אחכה לרמזור אז יכול להיות שהנהג בכביש החוצה לא ישמע להוראות וייכנס לצומת וכך יתקע אותי לעוד הרבה רמזורים.

בעולם העסקים ישנו תחום שנקרא ניהול סיכונים, תחום שמנסה לאזן בין הוודאות לחוסר הוודאות. אולם ניהול הסיכונים מנסה להכניס וודאות למקום שאין בו וודאות ולכן נועד תמיד לכישלון.

 

גשר החוויה מציע תפיסה חדשה ונועזת של ההתנגשות בין הרצון לוודאות למציאות חסרת הוודאות, תפיסה שמאפשרת לנו לרתום מצבי חוסר וודאות ומשברים לקידום שלנו.

כמו כל החסמים שדיברנו עליהם עד עכשיו, עלינו להבין שהצורך שלנו בוודאות הנו צורך הישרדותי.
 

זה הכל התחיל בג'ונגל. כאשר בני האדם הקדמונים פגשו אריה לא היה להם את הפריבילגיה לומר "זה לא וודאי שהאריה יטרוף אותנו", הם היו חייבים לפעול מידית, לברוח או להתקיף.
 

כלומר, הוודאות מאפשרת למוח שלנו לפעול ביעילות ביומיום.
 

אולם כפי שראינו, ככל שהוודאות יותר מוחלטת כך יש פחות סיכוי למימוש עצמי בכל תחום שהוא.

החדשות הטובות הן שבמציאות החומרית הוודאות איננה קיימת בכלל. עולם החומר שבו אנחנו חיים הוא עולם שאין בו וודאות בכלל (בעולם הרוח הדברים שונים, אבל עליו נדבר בגשר הבא). הפילוסוף דייויד יוּם גילה את הבעיה כבר לפני מספר מאות של שנים. יוּם פיתח טכניקה שבאמצעותה הוא חיפש את הנכונות של המדע ובראשו של הפיזיקה. אולם יוּם נתקל בבעיית האינדוקציה, הוא גילה שכל המדעים (כולל הפיזיקה) עומדים על הנחה בסיסית, בלתי ניתנת להוכחה: שמה שקרה עד היום ימשיך לקרות גם מחר. יוּם הראה שלמעשה לא ניתן להוכיח דבר, לא בפיזיקה ולא בכל מדע אחר. אף אחד לא יכול להוכיח לכם שהשמש תזרח מחר או שהעולם יתקיים מחר. אחת התופעות שיוּם השתמש בהן להראות את דבריו הוא קיומו של הברבור השחור. הוא השתמש בעובדה שעד המאה ה-17 האירופאים סברו שכל הברבורים לבנים. במאה ה-17 התגלתה יבשת אוסטרליה והתגלו הברבורים השחורים.
 

יוּם "ירד" אפילו עוד יותר על תורת הסטטיסטיקה (שאז נקראה תורת האומדן) והראה שעל תורה זאת אנחנו יכולים לסמוך עוד פחות.
 

לבסוף בדק יוּם את האמרה הידועה של דקרט "אני חושב משמע אני קיים" וגילה שלמעשה ה"אני" לא קיים. רבים מאיתנו חושבים שאישיותנו לא תשתנה, זהו חלק מהרצון לוודאות. יוּם הראה שלמעשה אין שום דבר שיכול להוכיח שמי שאני היום הוא מי שאני מחר. יותר מזה, הוא הראה שלמעשה היא אפשר להוכיח שה"אני" קיים.

בעקבות הגילויים יוּם נכנס לדיכאון עמוק (או לפחות כך הוא כתב), אבל אותי הגילוי הזה מאוד שימח.
 

אם אין וודאות שמחר תזרח השמש זה אומר שמחר הכל אפשרי.

אם אין וודאות לגבי מי שאני אז אני יכול להשתנות ולהיות מישהו חדש לחלוטין מחר.
 

חוסר הוודאות הוא הפתח שלנו לצמיחה, להתפתחות ולהגשמת חלומותינו ה"בלתי אפשריים".
 

אני יודע את זה, אני חוויתי את זה בחיים שלי ואני יכול לומר לכם שמי שהייתי לפני חמש עשרה שנה שונה לחלוטין ממי שאני היום. הגשמתי חלומות שלי שהיו בלתי אפשריים בוודאות.

 

הפתרון נמצא בטריגר שהביא לאותו שינוי, לאותה יכולת להביא את הבלתי צפוי לכדי ממשות.
 

אני חקרתי את מה שקרה לי ומה שקרה לאנשים אחרים בהיסטוריה, אנשים פשוטים ש"פתאום" הפכו למובילי דרך או שעשו שינוי משמעותי בחייהם. בדקתי איך אדם שאין לו כסף לצאת לקונצרט פתאום מקים קרן של מליונים לקידום המוזיקה. בדקתי איך אדם כמוני, מופנם ביישן עם פחד קהל פתאום הופך למנחה קבוצות ולמרצה. בדקתי איך אדם כמו הרצל פתאום קם ומקים את התנועה הציונית.
 

מה שגיליתי הוא שבאחוז גדול מהמקרים אותם אנשים עברו משבר גדול מאוד לפני שהם התחילו לפעול. אם זה משבר אישי, כמו במקרה שלי או במקרה של אותו אדם שבנו נפטר והוא החליט להקים קרן לזכרו. במקרים אחרים מדובר על משברים מקומיים או בינלאומיים.
 

לדוגמה: הרצל הקים את התנועה הציונית בעקבות המשבר שחוו יהודי אירופה ורוסיה בראשם. משבר שקרה בעקבות משבר כלכלי גדול שהתרחש באותן השנים.
 

גשר החוויה דן במהות של המשבר, בחוויה שאנשים חווים בעת משבר ובדרך שלהם להשתמש באותה חוויה ליצירת דבר חדש בחיים שלהם.
 

המהות של המשבר היא חוויה עמוקה מאוד של חוסר וודאות. ככל שהמשבר יותר גדול ועמוק כך החוויה יותר גדולה ועמוקה עד כדי תחושה של חוסר וודאות מוחלט.
 

המטרה שלנו בגשר החוויה היא לאפשר לכם לחוות את אותה החוויה ללא משבר.

מצאתי לפחות דוגמה אחת של אדם שיצר פריצת דרך בחיים שלו ללא חווית המשבר (אם כי אח"כ הוא הכניס עצמו למשבר ארוך). לאדם הזה קוראים גבריאל גארסיה מרקס, עד לשנת 1967 עיתונאי וסופר זניח. יום אחד בשעת נסיעה ברכבו נפלה על מרקס ההארה (כך הוא מתאר את זה) שהביאה אותו לשבת מספר שנים בביתו, כשאשתו מפרנסת את משפחתם בקושי, בכתיבת הספר שהביא אותו לזכייה בפרס נובל בספרות "מאה שנות בדידות".
 

מה בדיוק הייתה אותה ההארה, אינני יודע. אבל אני יודע שישנה דרך לחוות את החוויה העמוקה של חוסר וודאות מבלי לעבור משבר קשה בחיים. אני מאפשר לאנשים לחוות את אותה חוויה בסדנאות שלי.
 

בוודאי תאמרו, ובצדק, שלא כל מי שחווה משבר יוצא ממנו מחוזק ופורץ דרך בחייו. יש אנשים שמגיעים לדיכאון ואפילו למצב אובדני בעקבות משבר עמוק.
 

מהו ההבדל בין האנשים שמצליחים לרתום את חווית המשבר ליצירת פריצת דרך לבין אותם שמאבדים את עצמם במשבר?
 

ההבדל נעוץ בחמשת הגשרים הקודמים ובמיוחד בשלושת הגשרים הראשונים. כלומר, אנשים שלוקחים אחריות על חייהם ועל בחירותיהם, שיכולים להתגבר על הספק וליצור לעצמם חיים חדשים ושמחויבים להגשמות בחיים שלהם. ככל שהגשרים הפעולה, היצירה והגשמה חזקים וגבוהים יותר, כך היציאה מהמשבר תהיה לפריצת דרך אדירה יותר.
 

 

הרבה אנשים חושבים שצ'אקרת העין השלישית קשורה לראיית הנולד, אני לא חושב כך. אני חושב שצ'אקרת העין השלישית מאפשרת לנו לראות את העולם שלנו, עולם החומר, כפי שהוא באמת: עולם שבו לא קיימת וודאות. פתיחת צ'אקרת העין השלישית מאפשרת לנו להתעורר למה שהעולם הוא באמת ומאפשרת לנו לגלות את ההזדמנות שבחוסר הוודאות, את האפשרויות הבלתי מוגבלות שקיימות לעתיד שלנו.
 

יש הרבה שיטות טיפול ועבודה על הצ'אקרות בכלל וצ'אקרת הגרןם בפרט להל”ן דוגמאות לשיטות כאלו:

 עוד על מודל שבעת הגשרים:

• מודל שבעת הגשרים - סקירה
• שבעת הגשרים - גשר הפעולה
• שבעת הגשרים - גשר היצירה
• שבעת הגשרים - גשר ההגשמה
• שבעת הגשרים - גשר האהבה
• שבעת הגשרים - גשר האחווה