בחיים שלנו אנחנו נתקלים בהרבה מצבים של חוסר ודאות, אם זה בהחלטות שאנחנו צריכים לקחת, אם זה בנסיבות מפתיעות ואם זה פעילויות שלא ידוע לנו מה תהיה תוצאתן. זה יכול להיות החלטה לגבי קניית טלויזיה וזה יכול להיות התמודדות מול פיטורין.
מודעות עצמית לדרך שבה אנחנו מגיבים לחוסר ודאות מאפשרת לנו ליצור פריצת דרך בהתנהלות שלנו מול מצבים אלה.
במודל שבעת הגשרים אנחנו טוענים שיש פרדוקס בסיסי בחיים שלנו: מצד אחד אנחנו חייבים להתנהל מתוך התפיסה שיש איזשהי ודאות בחיים ומצד שני המציאות היא שאין ודאות בחיים.
אני אכתוב את זה במילים אחרות: "למרות שאנחנו יודעים שהודאות היא אשליה אין לנו ברירה אלה להתנהג כאילו יש בחיים סוג כלשהו של ודאות".
ההבנה שהפרדוקס הזה קיים ואין לנו כל דרך לפתור אותו יוצרת פריצת דרך במודעות עצמית לדרך שבה אנחנו מתייחסים למצבי חוסר ודאות.
כשאנחנו עומדים בפני מצב של חוסר ודאות אנחנו מנסים ליצור ודאות בחוסר ודאות. אנחנו מגיבים לחוסר ודאות בהתאם לנסיון שלנו במקרים דומים ולתוצאות של התגובה שלנו במקרים אלה.
הכלי שמאפשר לנו להרחיב את המודעות שלנו לחוסר וודאות נקרא "סכימת ההתייחסות". “סכימת ההתייחסות" מאפשרת לכם לראות את כל הדרכים השונות לתגובה על חוסר ודאות ולמפות את התגובה שלכם. ברגע שאתם רואים היכן אתם נמצאים ב"סכימת ההתייחסות" נוצרת מודעות עצמית לדרך האישית שלכם להתייחס לחוסר ודאות ונפתחות לכם דרכים אחרות לתגובה.
המודעות לפרדוקס אין הודאות בצירוף "סכימת ההתייחסות" הם הכלים שמאפשרים לכם למנף כל מצב של חוסר ודאות בכלל ומצב משברי בפרט ליצירת הזדמנויות להגעה לתוצאות שהן מעבר לכל דמיון.
