הקישור בין סבל לבין כאב כל כך נטוע בנו עד שאפילו במילון כמו רב-מילים כתוב שאחת המילים הנרדפות למילה סבל היא המילה כאב.
כמה פעמים אנחנו נוהגים לומר "אני סובל מכאבים" אפילו על כאבים קלים שיש לנו ובוודאי על כאבי גב, מיגרנות, כאבי פרקים וכד'?
במאמר זה אני טוען שהצעד הראשון לרפא כאבים הוא להפריד בין כאב לסבל, לומר "יש לי כאב גב" ולא "אני סובל ממיגרנה", “אני חווה כאב פרקים" ולא "אני סובל מכאבים בבירכיים".
כאשר אנחנו יכולים להפריד בין כאב לסבל אז יש לנו אפשרות להתייחס לכאב בעוצמה ולפתור אותו.
כשכאב מזוהה עם סבל יש לנו שתי אפשרויות פעולה: להלחם או לברוח. להלחם זה אומר להתנגד לכאב, אם לדוגמא מדובר על כאב שרירים אז הפעולה תהייה של כיווץ. הבעיה היא שככל שאנחנו מנסים להתנגד כך הכאב מתחזק.
פעולת הבריחה במקרה של כאב היא פעולת התעלמות והסחת הדעת. לפעמים פעולת הבריחה גורמת לנו לעשות שוב ושוב את אותה התנועה שגורמת לכאב.
יש מקרים לא מועטים שבהם התעלמות והסחת דעת עוזרים להחלשת הכאב אולם מה קורה בלילה, כשאנחנו לא פעילים?
כאשר אנחנו מפרידים בין כאב לבין סבל ואנחנו חוקרים את הכאב ככאב, אנחנו לא נלחמים או בורחים, אנחנו פשוט נוגעים ומדברים עם הכאב והתוצאה היא עולם במלואו.
השתכנענו שיש להפריד כאב מסבל, איך עושים זאת?
על מנת לעשות את ההפרדה אנחנו רוצים להבין את המהות של כאב ואת המהות של סבל.
מהו כאב?
כאב הנו מנגנון של הגוף ובהרחבה גם של הנפש והנשמה שנועד להתריע בפנינו שמשהו איננו תקין. הכאב הוא מנגנון חיוני שבלעדיו לא נוכל לשרוד. חשבו על מקרה שבו היינו מקבלים חתך ברגל ולא שמים לב לזה, מה היה עלול לקרות לנו?
מהו סבל?
על פי תורת הבודהיזם סבל נוצר מהפער בין הציפיות שלנו לבין המציאות, יותר נכון לומר שסבל נוצר מהפרשנות שאנחנו נותנים לפער בין הציפיות שלנו לבין המציאות.
כלומר, סבל הוא פרשנות, סבל נובע משיפוט שלנו על המצב שבו אנחנו נמצאים.
החיבור בין סבל לכאב הנו פרשנות שאנחנו נותנים לכאב. וזה לא משנה אם מדובר על כאב אקוטי או כאב כרוני, הפרשנות האוטומטית שלנו לכאב הוא סבל.
די בהבנה הזאת על מנת ליצור הבחנה ונתק בין כאב לבין סבל.
מה ניתן לעשות כשמפרידים בין כאב לבין סבל?
ההפרדה מאפשרת לנו להתייחס לכאב כפי שהוא ולהתחיל "לחקור" אותו.
אני אתן דוגמא פשוטה:
בואו נניח שאני שוטף כלים ופתאום אני נחתך מסכין חדה שאני מסבן.
כשאנחנו יכולים להפריד בין כאב לבין סבל אנחנו יכולים לשאול את עצמנו מה הכאב הזה בה לומר לנו.
תאמרו לי בוודאי: "רונן, אתה צריך להיזהר מסכינים חדות כשאתה שוטף כלים”. ואני אענה לכם, בצדק: “אתם בוודאי צוחקים עליי, בוודאי שאני יודע שצריך להיזהר מסכינים חדות".
ובכל נחתכתי כאשר שטפתי כלים, כלומר הסיבה הישירה לכאב היא החתך עצמו אבל יש כאן משהו יותר עמוק. יש סיבה יותר מהותית.
לשם הבנתה של הסיבה, אני יכול לשאול: “מה הייתי, בזמן שטיפת הכלים, שפתח פתח לקבלת חתך?” התשובה יכולה להיות: “באותו רגע חשבתי על משהו אחר".
עכשיו נוצר עניין. למעשה החתך קרה משום שלא הייתי נוכח, לא הייתי בכאן ובעכשיו אלא אי שם במחשבות על מישהו אחר או על זמן אחר. הכאב מהחתך בה לומר לי: “אתה רוצה לחוות את הרגע".
בוודאי שמתם לב שלאחר שקיבלתם חתך, אפילו מנייר, הכאב ממשיך להיות שם גם לאחר שהפצע כבר הגליד. הכאב הזה למעשה מאפשר לנו להמשיך ולהישאר בכאן ובעכשיו. הוא מזכיר לגופנו לא לתת למחשבות לעוף. כאשר אנחנו כאן ועכשיו הכאב כמעט לא מורגש.
דרך נוספת לפעול היא "להתיידד" עם הכאב ופשוט לשאול אותו מה הוא רוצה לומר לנו. דרך זו אפקטיבית במיוחד כשרוצים לטפל בכאבים כרוניים. התיידדות עם הכאב במרב המקרים גורמת להחלשות או העלמות מוחלטת של הכאב.
כמובן שעבודה עם אדם מיומן בתשאול תאפשר לנו לגלות באופן הרבה יותר אפקטיבי את הסיבה האמיתית לכאב, את הדבר שהוא בה לומר לנו.
